מתוך הכרת תודה

הכרת תודה היא משהו שאלוהים נטע בגנים ובמוחות של בריותיו מלכתחילה. אפילו ילד קטן שעדיין אינו יכול לדבר, שלא לדבר על כל תרבות שנגעה בו, מביע "הכרת תודה" ללא מילים באמצעות התפרעות העליזה והחיוך שלו כשאמו מחבקת אותו. ניתן לראות הכרת תודה גם אצל בעלי חיים בדרכים שונות, לעתים נוגעות ללב. אדם יכול להראות את הכרת התודה שלו במילים, מזמורים, מנחות, הבטחות חגיגיות, אהבה מסורה וכו'. דוגמאות רבות להכרת תודה ניתן למצוא גם בכתבי הקודש - התנ"ך.
להכרת תודה יש ​​את הערך האמיתי שלה רק כשהיא באה מלבות חפצים; אדם מאולץ מזוהה במהירות ובקושי מוערך. לעתים קרובות מדי, הורים צריכים להכריח את ילדיהם לומר תודה; אבל ככל שהם נאלצים יותר, הם סוגרים את עצמם לעתים קרובות יותר. לא נדיר שמתעורר מצב רוח מביך, הן עבור הילד והן עבור ההורים, כאשר אדם אחר נוכח. מכיוון שילד לא מבין מיד למה הוא צריך להיות אסיר תודה, הוריו צריכים לספר לו שוב ושוב, ולעתים קרובות מאלצים אותו לעשות זאת. זה נורמלי שכמו הרבה דברים אחרים, גם ילדים צריכים ללמוד הכרת תודה - לרוב בקושי.
ככל שעובר הזמן, ילד מבין יותר ויותר את אותה תרבות ומנהג במוחו; אז ה"כוח" מתרחש פחות ופחות. עם המשך למידה, זה יכול בסופו של דבר להגיע ללב הילד לצמיתות. אז הכרת תודה לא נאלצת ולא באה מהמוח; זה הופך לחלק מהדמות. אתם מכירים הרבה ילדים שבסופו של דבר עושים את המנהג הזה עם הרבה אהבה ושמחה. למרבה הצער, כמו תכונות טבעיות אחרות, הכרת התודה אובדת עם ניוון כללי. מה שהיה מובן מאליו בהתחלה התרחק אחר כך, לא רק עבור ילדים רבים אלא גם עבור מבוגרים רבים. בהמשך, נסתכל על נושא זה של הכרת תודה מזווית אחרת.

ברכה או קללה?
האיכות המולדת של הכרת תודה הועלתה לתיאולוגיה. אומרים שהקב"ה אינו מכריח אף אחד לקיים את מצוותיו ואינו מעניש את מי שלא מציית להם. יש לציית למצוות האל, טוענים תיאולוגים אלה, מתוך הכרת תודה על הישועה במשיח ישוע. בואו נסתכל מקרוב על טענה זו.
כידוע, לא תמיד הכל נעשה מתוך הכרת תודה. יש דברים הכפופים לחובה. אחד הדברים האלה הוא כל חוק. במובן הרחב יותר, אפשר גם לשמור חוק מתוך הכרת תודה. לדוגמא: אני אסיר תודה על כך שיש נורה אדומה, אחרת לא הייתי בטוח בבריאותי, אפילו בחיים. אף על פי כן, רמזור זה נותר חוק ברזל שאסור לו להתעלם ממנו מבלי להעמיד את עצמו ואחרים בסכנה חמורה או אפילו להעמיד את עצמו לדין.

התנ"ך מדבר על קללת החוק. אך כיצד יכול החוק המוסרי של האל, חוק האהבה, להיות קללת אבדון? מה זה אמור להביע? לכל חוק שני מרכיבים יסודיים: אם מצייתים - הברכה; בהתעלמות - קללת העונש.
דוגמה מופתית לסוגיה זו היא סיפורם הנוקב של בני האדם הראשונים של כדור הארץ - אדם וחוה. הם קיבלו חוק עם הוראה מתאימה. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם לֵאמֹר, מִכָּל עֵץ בַּגָּן תֹּאכַל. אבל אסור לך לאכול מעץ הדעת טוב ורע, כי ברגע שאתה אוכל ממנו אתה חייב למות." בראשית ג':1
מלכתחילה ניתנה לאנשים לא רק מצווה אחת זו בקשר לעץ האסור, אלא כל החוק המוסרי. אנו מקבלים את הידע הזה מהסיפור של קין ואנשים אחרים:
"והיה...קין...הביא מנחה לה'. והבל, גם הוא הביא. ... וַיַּרְא יְהוָה אֶת הֶבֶל וּבְמִנְחָתוֹ; אבל הוא לא הסתכל אל קין או אל מנחתו. אז כעס קין מאוד... ויאמר ה' אל קין: למה אתה כועס... אבל אם לא תעשה הישר, החטא בפתח. …" (בראשית ד':1-4,4)
דוגמאות נוספות:
"ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה אמנם גדולה וחטאתם חמורה מאוד" (בראשית יח, כ).
"יעקב כעס והתווכח עם לבן. ... מה הפשע שלי, מה החטא שלי, שאתה כל כך לוהט אחרי? (בראשית ל"א:1)
"כל העושה חטא גם עושה הפקרות, והחטא הוא הפקרות." (יוחנן א' ג':1)
כך הוכנסה האנושות לחוק המוסרי של אלוהים מלכתחילה. חוק זה, וגם קיום זה, ניתן להם וצווה בטרם נזקקו לחסד או לישועה. בקשה לציית לחוק הזה מתוך הכרת תודה תהיה שטות גמורה. איזו חברה יכולה להרשות לעצמה לתת דרור לאנרכיה? מה שהיה אז שטויות נכון לא פחות היום. אי אפשר לומר שיש לעקוב אחר הציות לאלוהים כיום מתוך הכרת תודה או סולידריות.
זה נכון שכל אדם חופשי למלא או להתעלם ממצוות ה'. אבל נכון גם שאם לא יישמעו מצוות ה', ודאי תבוא קללת החטא. אינספור דוגמאות מכל סיפור מוכיחות זאת בבירור. כל אחד יכול לחוות את זה. לדבר על זה היא הדרך החשובה להגיע לשם. במקרים כאלה, המשפט פופולרי מאוד: "השטן פיתה אותי!" - כאילו האדם הוא מחשב שאפשר להקליד בו כדי להגיב בהתאם. לכל אחד יש את ה"אני" שלו שהוא אחראי עליו.
טוב להסתכל בצורה מציאותית ב"עיניים" של כל דבר: נניח שמישהו חונך היטב להיות נאמן גם בדברים קטנים. אבל אז קורה שהוא בוגד בדבר קטן. אף אחד לא ראה את זה, לא היו השלכות רעות, אפילו שמחה קטנה מאוד הגיעה שהוא הצליח. בגלל שזה היה כל כך זעיר, לא הייתה אפילו מחשבה שזה חטא. ה"דבר הקטן" הבא הגיע מאוחר יותר, באופן לא פולשני; וזה שאחריו; והאחרים ילכו בעקבותיו!
אפשר לומר על התהליך הזה: "זה כמו זרע חרדל. זה הקטן ביותר מבין כל הזרעים שנזרעים באדמה. אבל ברגע שזה נזרע, הוא נפתח וגדל יותר מכל צמח גינה אחר. הוא מוציא ענפים כה גדולים עד שהציפורים יכולות לקנן בצלו." (מרקוס ד' 4,31.32-XNUMX) החברים באים ושמחים - מעודדים את ההצלחה. זוהי תמונה של החוק המוסרי שנכתב באותיות קטנות: כאשר טוענים שחסדו של אלוהים מספיק כדי להיות קדוש.
ההסברים האלה כאן אינם דאגות ועניינים של אמונה. הן השלכות ברורות של האמונה שדי בחסד ללא ציות לחוק המוסרי כדי להיקרא "קדוש"!